שלושת האוניות הוגדרו כ"אושוויץ צפה" (Floating Auschwitz). להלן מספר קטעים מיומנים אלה (בסוגריים הערות העורך חתומות מ.ש.):

· שיקרנו ליהודים, כאשר אמרנו להם שנוסעים לקפריסין. כל החיילים והימאים הבריטים ידעו שבחיפה הצטיידנו במזון ל - 10 ימים לאנשי הצוות בלבד, ולא ל - 18 שעות, הזמן שדרוש להגיע לקפריסין.

· המזון שקיבלנו עבור היהודים כלל ביסקוויטים שזמן שימושם עבר. הם הוכנו לשנת 1942 לשימוש עד שנת 1945 (השנה היתה 1947!). קופסאות פח רבות היו מלאות תולעים. המקרוני היה נקוב מזחלים ולא התאים להכנת מרק.

· סידורי הבישול לא התאימו כלל ל-1,500 נפש, והיינו זקוקים ל-4 שעות כדי לבשל מרק, על כן נשארו רבים רעבים ודבר זה גרם לשביתת רעב.

· כבתי שימוש שימשו שני מבני עץ עם 6 מושבים בכל אחד שהיו ממוקמים בשני קצות הסיפון, סך הכל 24 מושבים לכ - 1,500 נפש. מוצא הביוב נסתם באופן תדיר. אפשרות רחיצת ידיים - אחת ל –60 נפש.

· מקלחת אחת של מי ים בכל צד של הסיפון. (למעפילים לא היה סבון שהתאים לשימוש במי ים - מ.ש.).

· דלתות ההצלה/ בריחה לשעת חירום לא פעלו!.

· התנהגות המעפילים היתה טובה, וכן היחס בין המעפילים והחיילים.

· לסיכום, כל המבצע (אואזיס - מ.ש.) היה כישלון. לא היה תיאום קודם עם הצרפתים, ומי שתכנן את המבצע לא הבין דבר בדיפלומטיה. הצרפתים לא שיתפו פעולה.

· גם המתרגם הרשמי שלנו- נמצא מאוחר יותר שהוא היה איש "ההגנה".

· נמצאה רשימה של כ-1,400 שמות בעלי החבילות/צרורות (שהיו במשקל עד 10 ק"ג - המטען שהמעפילים הורשו לקחת אתם. מ.ש.). חבילות אלה היו מונחות על סיפון האונייה "רונמייד פארק" ללא כיסוי, ובחלקן היו שייכות לפליטים מאוניות אחרות. ערכנו בדיקה בחלק מהחבילות, ומצאנו בהן כלי נשק, סכינים, מספריים ומחטים. על כן לא נתנו אותן למהגרים!

· המים שקיבלו במרסיי היו מזוהמים, כי מתקן הטיהור היה מקולקל. ל"יהודים" זה לא הזיק! (כנראה שלבריטים דאגו למים מטוהרים).

· למעפילים לא היתה אפשרות להחליף את בגדיהם במשך 8 שבועות, כי חפציהם הוחרמו על ידי הבריטים. לא מוזכר ביומן שעבור המעפילים לא היו סירות הצלה, ושלקפה בבוקר הוסיפו ברום, על מנת "להרגיע את היהודים". ליומן מצורף מכתב/כרוז באנגלית שבא להמריד את החיילים, וקורא להם לא לבצע את פקודת הגירוש: